מבנה והשקפה בספר דברי הימים

על פי המסורה ובמניין עשרים וארבעה כתבי הקודש ספר דברי הימים הוא ספר אחד. חלוקתו לדברי הימים א' ולדברי הימים ב' אין מקורה במסורת ישראל, אלא בתרגומים העתיקים של המקרא ליוונית וללטינית, ונתקבלה במהדורות התנ"ך שלנו ביחד עם חלוקת הפרקים, וכן חלוקת שאר ספרי המקרא המחולקים לשניים, והם שמואל א' ושמואל ב', מלכים א' ומלכים ב', ועזרא, שנחלק לעזרא ונחמיה.

ספר דברי הימים פותח ברשימות היחס ושלשלת הדורות מן אדם הראשון ועד אחרי גלות בבל. זהו עיקר תוכנם של תשעת הפרקים הראשונים של הספר. מן תחילת הפרק העשירי של דברי הימים א' ועד סוף ספר דברי הימים ב' מסופרות קורות מלכות בית דוד מראשיתה ועד ביטולה עם חורבן הבית הראשון וגלות בבל. וסיומו של הספר ברשיון כורש לבניין הבית השני. בחלוקת דברי הימים לשני חלקים – דברי הימים א' מסיים בפטירתו של דוד המלך, ודברי הימים ב' פותח במלכות שלמה – כיוונו מחלקי הספר לחלקו באופן שתוכנו של דברי הימים א' מקביל לתוכן של הפרק האחרון של שמואל א' וכל שמואל ב', ותוכנו של דברי הימים ב' מקביל לתוכנו של ספר מלכים השלם – מלכים א' ומלכים ב'.

על פי הסתכלות בתוכנו ובמגמתו של ספר דברי הימים נראה לנו, שיש לחלק את הספר לשלושה חלקים: החלק הראשון, רשימות היחס, והוא כולל את תשעת הפרקים הראשונים של ספר דברי הימים א'. החלק השני, קורות דוד המלך ושלמה המלך. חלק זה כולל את עשרים הפרקים האחרונים של דברי הימים א' ואת תשעת הפרקים הראשונים של דברי הימים ב'. והחלק השלישי, קורות מלכות יהודה שנפרדה מעליה מלכות עשרת השבטים מימי רחבעם בן שלמה ועד גלות בבל. חלק זה כולל את עשרים ושבעה הפרקים האחרונים של דברי הימים ב'. על פי החלוקה המשולשת שהצענו כאן, יש לומר שהחלק הראשון הוא פתיחה הבאה להטעים, שאף על פי שהספר הזה בא לספר את קורות מלכות בית דוד, ועל כן הוא מתחיל את סיפורו במות שאול והמלכת דוד תחתיו, אין לטעות ולחשוב, שתחילת חייו של עם ישראל מזדהה עם תחילת מלכות בית דוד. רשימות היחס מלמדות אותנו, שיסוד מלכות בית דוד היה סיומה של תקופה ארוכה מאוד בחיי עם ישראל. תקופה שראשיתה בימי האבות, אברהם יצחק ויעקב ושנים-עשר בניו שמהם יצאו שנים-עשר שבטי ישראל. ולא עוד אלא שגם התגבשותו של עם ישראל לעם מיוחד בימי קדם היתה תהליך שנקבע מראש מאת הבורא כבר בשעה שברא את אדם הראשון. ומפני זה פתח ספר דברי הימים את רשימות היחס באדם הראשון: "אדם שת אנוש", והעתיק מן התורה את כל רשימות היחס של הדורות הראשונים, של בני נח, של בני ישמעאל, של בני קטורה ושל בני עשו, כדי להטעים, בעקבות התורה, את השלבים השונים של התהליך, שבסופו נתגבש עם ישראל לעם הנבחר מכל העמים אשר על פני האדמה.

חשוב לציין, שמן רשימות היחס של הדורות הקדומים נשמטו בדברי הימים קין ובניו. והנימוק לכך הוא, שצאצאי קין אבדו מן העולם ולא נשאר להם זכר. ודבר זה מלמדנו על כוונתו של מחבר ספר דברי הימים שאיננה סיפור קורות הימים לשם ידיעת העבר כשלעצמה, אלא סיפור המאורעות של הימים שעברו, כדי להפיק מהם לקחים ליראת ה', כפי צורך הדור שמחבר דברי הימים עומד בו.

ועל פי זה יש להבין שסיום רשימות היחס בפירוט צאצאי שאול המלך באה להשמיענו, שאף על פי ששאול ובניו מתו ודוד מלך תחת שאול, לא נשמדה משפחת שאול מישראל. להיפך, המשפחה פרתה ורבתה מאוד. והקורא, היודע את המסופר בספר שמואל, מבין את הרמז שרמז לנו כאן מחבר ספר דברי הימים בשבחו של דוד שקיים את השבועה אשר נשבע לשאול וליונתן בנו, שלא יכרית את זרעו אחריו. ואף על פי שלא סיפר בעל דברי הימים על הבטחת דוד לשאול ולביתו, סמך על הקורא, שהוא יודע את אשר כתוב בספר שמואל. וכבר אמרנו בשיחות קודמות, שבזמן שנכתב ספר דברי הימים כבר היו ספרי הנביאים ערוכים וחתומים כמו שהם בידינו היום. ולא כיוון בעל דברי הימים, שספרו יבוא במקום ספרי שמואל ומלכים, אלא כיוון שספרו יהיה לספרים האלה כעין השלמה וגם מדרש וביאור.

החלק השני של ספר דברי הימים, לפי החלוקה המשולשת שהצענו, כולל, כמו שכבר אמרנו, את קורות מלכות דוד ושלמה. בחלק זה ניכרים שלושה קווים עיקריים בלקח העולה מהרצאת הדברים: הקו הראשון הוא, הזכות המוחלטת של דוד ושלמה אחריו למלוך על ישראל. דבר זה מנוסח בלשון ברורה בנאומו של דוד לפני קהל ישראל: "ויבחר ה' אלהי ישראל בי מכל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם, כי ביהודה בחר לנגיד, ובבית יהודה בית אבי, ובבני אבי בי רצה להמליך על ישראל. ומכל בני, כי רבים בנים נתן לי ה', ויבחר בשלמה בני לשבת על כסא מלכות ה' על ישראל" (דה"א כח ד-ה). על פי עיקרון זה השמיט ספר דברי הימים את כל הסיפורים על שאול ומלכותו, מלבד הסיפור על מותו ומפלתו של שאול, משום שלא היה למלכותו של שאול תוקף של מלכות ישראל. וכן השמיט ספר דברי הימים את כל הסיפורים על המחלוקות על דבר ירושת כסאו של דוד, את הסיפורים על מרד אבשלום, ועל נסיונו של אדוניהו בן חגית למלוך. משום שלפי העיקרון של ספר דברי הימים כל הנסיונות ההם להמליך תחת דוד מלך אחר במקום שלמה היו מלכתחילה נסיונות שאין להם שחר, שהרי שלמה נבחר מראש מטעם ההשגחה העליונה להיות יורשו של דוד.

בעיקרון זה כרוך עיקרון שני, והוא שיש לסַפֵּר רק בשבחם של המלכים האלה, ויש להתעלם מן כל הפגמים, החטאים והכשלונות המסופרים עליהם. על-פי העיקרון הזה השמיט ספר דברי הימים את הסיפורים על חטא דוד בבת שבע ועל כל מה שבא בעקבותיו, מרד אבשלום ומרד שמעי בן גרא. וכן השמיט דברי הימים כל מה שעשוי להיראות כחולשה אנושית של דוד, או דבר העלול לפגוע בכבודו.

והרי דוגמאות לשיטה זו של דברי הימים: בסיפורים שבשמואל על אודות המלחמות שנלחמו גיבורי דוד בפלישתים מסופר שבמלחמה אחת היה דוד עָיֵף והיה בסכנה גדולה, ואבישי בן צרויה הציל אותו, והרג את הפלישתי אשר תקף אותו. ולאחר זאת "נשבעו אנשי דוד לו לאמר, לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל" (ש"ב כא יז). העולה מן סיפור זה הוא, שבאחרית ימיו תש כוחו של דוד וחדל לצאת בעצמו למלחמה. אפילו דבר טבעי-אנושי כזה נחשב, לפי הקו של דברי הימים, לפוגם בכבודו של דוד, וכל הסיפור על המלחמה הזאת נשמט מן סיפורי מלחמות דוד וגיבוריו  שבדברי הימים.

יתרה מזו: בסיפור על מעשי הגיבורים אשר לדוד מסופר בשמואל על גיבור בשם "אלעזר" שהכה "בפלשתים עד כי יגעה ידו ותדבק ידו אל החרב" (ש"ב כג י). והנה, בדברי הימים מובא שמו של הגיבור הזה, "אלעזר", בסיפורי מלחמות הגיבורים עם הפלישתים, אבל נשמט סיפור הגבורה שעשה, כנראה מחשש שהשומע, או הקורא, עשוי לזלזל בכבודו של גיבור מגיבורי דוד, שמרוב לחימה התייגע ודבקה ידו אל החרב.

הקו השלישי הבולט בסיפור קורות דוד ושלמה בדברי הימים הוא המקום החשוב של בניין בית המקדש וארגון העבודה בו. גם בספר שמואל ומלכים מסופר על רצון דוד לבנות את בית המקדש ועל הבניין שבנה שלמה. אבל בספר דברי הימים ההכנות לבניין הבית תופסות מקום רב מאוד בסיפורים על ימי דוד האחרונים. וחשוב מאוד לציין, שבעניין בניין בית המקדש הביא ספר דברי הימים סיפורים על חולשתו של דוד ועל כשלונו. כמו ספר שמואל גם ספר דברי הימים מסַפֵּר על חטאו של דוד במפקד העם, החטא שבעקבותיו נבנה המזבח בגורן "ארונה" שבשמואל, הוא "ארנן" שבדברי הימים. והמזבח הזה הוא המזבח שסביבו בנה שלמה את בית המקדש. מפני שבניין בית המקדש הוא עיקר גדול בספר דברי הימים, הובא הסיפור על הנסיבות שהביאו לקביעת מקומו בשלמותו, ולא הושמט ממנו שום דבר, אפילו חטאו של דוד. ויש בזה גם לקח מוסרי, שמפני החטא של האדם הוא זקוק למקדש ולמזבח שיכפרו על חטאו. ועוד שני פגמים מסופרים על דוד בעניין בניין בית המקדש: הפגם הראשון הוא שמרוב בהלה תקפה את דוד חולשה, ולא יכול ללכת למקום רחוק, ועל כן קבע את מקום עבודת ה' במזבח שבגורן ארנן, כמו שכתוב: "ולא יכל דויד ללכת לפניו לדרוש אלהים, כי נבעת מפני חרב מלאך ה'. ויאמר דוד: זה הוא בית ה' האלהים, וזה מזבח לעולה לישראל" (דה"א כא ל-כב א). ומסתבר, שהיסוד לסיפור זה של דברי הימים הוא בסיפור שבשמואל, שכבר הזכרנוהו בשיחה זו, שדוד התעייף במלחמה וחדל לצאת לקרב. והמספר בדברי הימים השמיט סיפור זה בהקשר המלחמות, אבל רמז לו כאן בהקשר בניין בית המקדש. ועל ידי זה הפך את העניין לכבוד לדוד. החולשה תקפה את דוד, משום שראה את מלאך ה'. ועל ידי חולשה זו נקבע מקום המקדש. ואף כאן יש לקח מוסרי: האדם הוא חלש וחסר אונים מול הקודש המתגלה בבית המקדש.

פגם נוסף בדוד בעניין בניין המקדש נרמז בדברי דוד, המדבר לפני קהל ישראל ומבאר להם מדוע לא ניתנה לו הרשות לבנות את בית המקדש: "והאלהים אמר לי, לא תבנה בית לשמי, כי איש מלחמות אתה ודמים שפכת" (דה"א כח ג). והנה, מצאנו בשמואל, שאויבו של דוד, שמעי בן גרא, קילל את דוד וקרא לו "איש דמים" (ש"ב טז ח). ובא הכתוב בדברי הימים ומבאר: הדמים ששפך דוד, שפך במלחמות למען ישראל, ואף על פי כן נחשב הדבר לגנאי לדוד, ובגלל זה נאסר עליו לבנות את בית המקדש.

על שלמה, שבנה למעשה את בית המקדש, אין ספר דברי הימים מספר שום חטא ושום פגם. התפיסה העולה מדרך הרצאת הדברים בספר דברי הימים היא, שבמלכות שלמה הגיע עם ישראל לשיא האושר והשלמות, הן בעניין תוקף המלכות הארצית, והן בחוזק הדבקות בה', שביטויה הוא השכינה השורה בבית המקדש. בזאת נסתיים החלק השני של ספר דברי הימים.

לפי החלוקה שהצענו, החלק השלישי של הספר מספר על תהליך ההתדרדרות של מלכות בית דוד, תהליך שנסתיים בחורבן בית המקדש. על כל מלך ממלכי יהודה, החל מן רחבעם ועד צדקיהו מסופר חטא כלשהו (יוצא מכלל זה הוא רק אביה בן רחבעם, שעליו אין שום דבר של גנאי). ואפילו על המלכים הצדיקים שבין מלכי יהודה מסופרים בדברי הימים חטאים וכשלונות. על אסא מסופר, שאסר את הנביא שהוכיח אותו. על יהושפט מסופר, שהתחבר עם אחזיה מלך ישראל וכעונש על זאת נשברו אוניותיו. יואש הרג את זכריה הנביא. אמציה השתחווה לאלהי בני שעיר. עזיהו נכנס אל בית המקדש להקטיר קטורת. על יותם נאמר שבימיו "עוד העם משחיתים" (דה"ב כז ב). על חזקיהו נאמר: "כי גבה לבו ויהי עליו קצף" (דה"ב לב כה). על יאשיהו נאמר: "ולא שמע אל דברי נכו מפי אלהים" (דה"ב לב כב). והואיל ובית המקדש הוא עיקר גדול בספר דברי הימים, נסתיים הספר ברשיון כורש לבניין הבית השני: "כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלם" (דה"ב לו כג).