הגפן

שם עברי: גפן היין  שם באנגלית:   Common Grape Vine  שם מדעי:  Vitis vinifera  שם נרדף במקורות: גופנא, גופן, ענבא, ענבה    

הגפן נזכרת בתנך במקורות רבים מאד. היא אף נזכרת כאחד משבעת המינים המאפיינים את ארץ ישראל: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ (דברים ח, ח)

ואכן, המקורות השונים והממצא הארכיאולוגי מעידים על כך שהגפן גדלה באזורי הארץ השונים: מהחרמון בצפון, דרך אזור ההר המרכזי בשומרון וביהודה ועד לצפון הנגב. מרכזי גידול נוספים היו בשפלת יהודה ומישור החוף. בחלק גדול מהאתרים שהוזכרו במקורות כמקום לגידול הגפן נמצאו גם עדויות ארכיאולוגיות כגתות ופסיפסים שבהם מוטיבים שונים של הגפן. על חשיבותה של הגפן ניתן ללמוד גם מהופעתה כמרכיב בשמות יישובים קדומים ונחלים. מוכרים היטב נחל שורק בהרי יהודה (הנזכר אצל שמשון: "ויאהב אשה בנחל שורק" (שופטים טז, ד), ונחל אשכול באזור חברון (הנזכר בסיפור המרגלים, במדבר י"ג). בין היישובים אנו מוצאים את בית הכרם, חורבת ענב, קרית ענבים, כרמי צור, כרמים ועוד.

גידול הגפן באזור ההר

בצד התפוצה הרחבה של גידול הגפן בארץ נראה שהבכורה ניתנה לגפן ביהודה ובנימין ועד לתקופה המודרנית הגפן באזורים אלו הייתה הענף הכלכלי החשוב ביותר בין ענפי החקלאות. הברכה שניתנה ליהודה הייתה בעושר גפנים ויין: "אסְרִי לַגֶּפֶן עירה עִירוֹ וְלַשּרֵקָה בְּנִי אֲתנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתו. חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (בראשית, מט י"א-י"ב)

העדויות הארכיאולוגיות למעמד החשוב של הגפן ביהודה מגוונות. מהתקופה הרומית מוצאים מוטיבים של גפן במערות קבורה ובפסיפסים במערת האשכולות שברמת אשכול, בקברי המלכים ובהר הזיתים. באזור הסטף מערבית לירושלים, בגבול יהודה ובנימין, נחשפו ונחקרו גתות גדולות. מעט מערבה לשם, על אותו קו רוחב, באזור נחל שורק, נחשפו גתות נוספות. סביב לירושלים הייתה הגפן מרכיב חשוב בכלכלה הקדומה, כך עולה ממצאי סקר שהתפרסמו לאחרונה תמונה דומה מתקבלת גם בשולי הרי בנימין ומורדותיהם לכיוון מזרח בהם שלט גידול הגפן. ניתן לראות זאת בממצאים הרבים שנמצאו באזור זה כמו למשל בעת בניית שכונת פסגת זאב, שבה נמצאו גתות רבות מתקופת המשנה והתלמוד.

אשכול ענבים בפסיפס בית הכנסת במעון 
המאה 5-6 לספירה:

שרשי הגפן מעמיקים בקרקע וחודרים גם לסלעים רכים או לסדקי סלע קשה, מקומות השומרים על לחותם במשך כל השנה. הדבר מאפשר לגפן להתפתח בהרים גם ללא השקייה. בארץ ישראל תכונה זו תורמת להעדפת גידול גפנים באזור ההר ובמיוחד הרי חברון הקרים שאינם מתאימים לגידול זיתים. שטחים נרחבים של כרמים נטועים על קרקע רנדזינה (קרקע בהירה המתפתחת על חוואר וקרטון) המתאימה במיוחד לגידול הגפן. היום נחשבת קרקע זו למעולה עבור גידול ענבי יין כדוגמת איזורי גידול היין המפורסמים של צרפת. קרקע ההר הבהירה עשירה בסידן ובחרסיות דבר המשפר את איכות הענבים. החרסית נשארת קרירה דבר המאפשר לענבים להבשיל בקצב איטי ובנוסף היא אוצרת את מי הגשם ביעילות רבה בהשוואה לסוגי קרקע אחרים.

הגפן – צמח מטפס

כרוב הצמחים המטפסים מסתעפת גם הגפן סמוך לבסיסה. גזעה הראשי יכול להגיע לאורך רב מאד, אך בכרמים נוהגים לגזום את הגזע הראשי על מנת לפתח זמורות. הגפן מלבלבת בחורף או בהתחלת האביב ומצמיחה נצרים רכים הנקראים לולבי גפנים. בהמשך מתארכים הלולבים לזמורות הנושאות את האשכולות. 

בחיקו של כל עלה (וביחוד בחיקי העלים התחתונים) על הענפים הראשיים יושב ניצן המפתח במשך השנה ענף קצר בעל עלה אחד או שנים. ענפים אלה מתקיימים שנה אחת בלבד ואינם מפתחים אשכולות. מסיבה זו מקובל לזמור אותם על מנת לעודד את צמיחת הענפים הפוריים. הענפים הפוריים של הגפן צומחים במהירות ובמשך שנה אחת יכולים להגיע לאורך של 2-4 מ'. גידולם הוא בעיקר לאורך והם אינם מתעבים ולכן אין הם מסוגלים לשאת את עצמם ואת משא העלים והאשכולות. על מנת לטפס הם נעזרים בקנוקנות, הערוכות על פי רוב בחלקו העליון של הענף, ונאחזות בעצמים או צמחים אחרים בסביבה הקרובה. סעיפי הקנוקנות רגישים למגע והם מגיבים בהתפתלות והכרכות סביב עצמים שהם פוגשים בדרכם. תוך כדי התפתלותן מצמידות הקנוקנות את הזמורות אל העצם עליו הן נשענות.

המשל ביחזקאל יז, מתאר את ההישענות של הגפן על עצמים אחרים תוך כדי גדילתה (אמנם התיאור כאן אינו לגמרי ריאלי מפני שמתאר את הגפן כנשענת על נשר):

ויִּצְמַח וַיְהִי- לְגֶפֶן סֹרַחַת שִׁפְלַת קוֹמָה לִפְנוֹת דָּלִיּוֹתָיו אֵלָיו וְשָׁרָשָׁיו תַּחְתָּיו יִהְיוּ וַתְּהִי לְגֶפֶן וַתַּעַשׂ בַּדִּים וַתְּשַׁלַּח פֹּארוֹת : וַיְהִי נֶשֶׁר-אֶחָד גָּדוֹל גְּדֹל כְּנָפַיִם וְרַב-נוֹצָה וְהִנֵּה- הַגֶּפֶן הַזֹּאת כָּפְנָה שָׁרָשֶׁיהָ עָלָיו וְדָלִיּוֹתָיו שִׁלְחָה-לּוֹ לְהַשְׁקוֹת אוֹתָהּ מֵעֲרֻגוֹת מַטָּעָהּ: 

קנוקנת מצמידה את הגפן לתיל ההדליה:

מהו הסמדר?
המונח "סמדר" כמתאר שלב בהתפתחות הענבים מופיע בשלושה פסוקים בשיר השירים: "התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח וכו'" (ב יג). "אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר" (שם, ט"ו). "נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים וכו'" (שם, ז י"ג).

גפן היין היא אחד מהמינים השייכים לסוג גפן (Vitis) החשוב ביותר במשפחת הגפניים (Vitaceae). מספר המינים בסוג הוא כ – 60 וגפן היין היא המין הנפוץ ביותר מביניהם. הסוג גפן נבדל מיתר הסוגים במשפחה בכך שעלי הכותרת נשארים מחוברים זה לזה ויוצרים כעין מצנפת המכסה את אברי הרבייה של הפרח. פתיחת  הפרח מתבצעת באופן הפוך למקובל ובמקום שעלי הכותרת יפרדו זה מזה בחלקם העליון וישארו מחוברים למצעית בחלקם התחתון הם ניתקים מבסיסם ונושרים כיחידה אחת דמויית מצנפת וחושפים את עמוד העלי והאבקנים. בניגוד לרוב מיני הסוג גפן שהם חד מיניים ודו ביתיים הרי שרוב זני גפן היין הם דו מיניים בעלי דור של 55 עלי גביע מאוחים, 5 עלי כותרת, 5 אבקנים ושחלה המורכבת משני עלי שחלה שכל אחד מהם מכיל 2 ביציות.

המבנה המיוחד של פרחי הגפן מתואר בפסוק "פרחה הגפן פתח הסמדר" (שיר השירים, ז י"ג). הסמדר הוא שמו של פרח הגפן. על פי הסורית סמדר הוא עמידה הפוכה המתארת את האופן בו מאורגנים עלי הכותרת של פרח הגפן. עלי הכותרת אינם מחוברים לבסיס הפרח כי אם בראשו. פתח הסמדר הוא השלב בו נושרת מצנפת עלי הכותרת ומתגלים חמשת האבקנים.

פרחי הגפן לאחר נשירת המצנפות: