חגבים

אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע

אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן עַל הָאָרֶץ" (ויקרא יא,כא).

בפרשתנו מונה התורה את המותר והאסור באכילה מבין בעלי החיים. כל עולם החרקים המעופפים ("שרץ העוף") אסור באכילה מלבד אלו שיש להם "כרעים ממעל לרגליהם" וסימנים נוספים עליהם אנו לומדים במשנה (חולין ג,ז): "ובחגבים, כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרסולים וכנפיו חופין את רובו. רבי יוסי אומר: ושמו חגב...".

"סמוך לצוארו"

את המונח "ממעל לרגליו" מפרש רש"י: "ממעל לרגליו - סמוך לצוארו יש לו כמין שתי רגלים לבד ארבע רגליו, וכשרוצה לעוף ולקפוץ מן הארץ מתחזק באותן שתי כרעים ופורח, ויש הרבה מהם במקומינו בינותינו, כאותן שקורין לנגושט"א". לנגושט"א הוא שמו של מין ארבה הנקרא בעברית חגב נודד (Locusta migratoria).

על מנת שנוכל להבין את כוונת רש"י נקדים תיאור קצר של סידור הרגליים בחרקים. באופן עקרוני יש לכל החרקים 3 זוגות רגליים המחוברות לחזה הבנוי מ–3 פרקים. כל זוג רגליים מחובר לפרק אחד. קיימים מעט יוצאים מן הכלל בהם התנוון זוג הרגליים הקדמי כמו למשל במשפחת הסטיריות מהפרפראים. מכך שרש"י ממקם את הכרעיים "סמוך לצווארו", נראה שהבין את המונח "ממעל לרגליו" כ"לפני רגליו". אם נציב את החגב כשראשו כלפי מעלה הרי שזוג הרגליים הקדמי יהיה גבוה משני הזוגות האחוריים (רגלי ההליכה). הסבר זה בעייתי משום שבכל סדרת החגבאים (כ–26,000 מינים) רגלי הניתור הן הרגליים האחוריות ("אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן"). ההסבר המקובל לדעת המתירים לאכול ארבה הוא ש"ממעל" איננו ביחס לציר האורך הניצב (Horizontal) אלא כאשר הוא אופקי. כאשר החגב ניצב בעמדה אופקית על הקרקע הרי שהכרעים גבוהות יותר מאשר הרגלים (ראו בתמונה). בנושא זה התחבט אור החיים הקדוש (הרב חיים אבן עטר) בספרו "פרי תואר" ("פירות גינוסר") על שו"ע יו"ד (סי' פה) ובסופו של דבר אסר לאכול ארבה משום שהבין את המונח "ממעל לרגליו" כדברי רש"י:

"הנה סימנים האמורים בדברי רש"י ז"ל אינם במינים אלו שאנו רואים, כי סימני הקרסוליים דקדק לומר רש"י שהם סמוך לצואר אינם במציאות בעולם כמו שאומרים קצת חכמי דורנו, זה שיבוש, אטו מי איכא איניש דידע כל מיני חגב? הלא אחר האמת אין אנו יודעים מכל המינים אלא מין זה שאנו רואים ומידי דהוה שאין אנו מכירין כל שאר המינים והיה זה כאחד מהם. ועוד הגידו לי כי ת"ח אחד רשום עבר בימים שלפנינו, ומצא חגב אחד בסימן הנזכר שהיו לו קרסוליים סמוך לצואר גם לפי מה שהעלו הפוסקים דאין לאכלו אלא בקבלת שמו חגב דוקא וכו'."

אכן כדברי אור החיים "הלא אחר האמת אין אנו יודעים מכל המינים" שהרי קיימים כמיליון וחצי מיני חרקים מוגדרים וכנראה עוד מיליונים שעדיין לא התגלו. מאידך גיסא, לאור העובדה שכל סדרת חרקים מונה מינים רבים (עשרות אלפים עד מאות אלפים) קשה להניח שבמהלך ההיסטוריה הארוכה של המחקר האנטמולוגי (חקר חרקים) לא התגלה לפחות מין אחד מתוך הסדרה (Order), אם אכן היא קיימת, שיעיד על מבנה חבריו.

יתרה מזאת, קשה להניח שבעל חיים שהיה נפוץ מאוד בתקופת חז"ל (ולאחר מכן בתקופת אותו ת"ח שממנו שמע "אור החיים") ייעלם מבלי להשאיר שריד ופליט חי או מאובן. חזקה על מסורת יהודי תימן וחלק מיהודי מרוקו שהכירו את נדידות הארבה (הממשיכות עד ימינו) שהוא הוא המין שבו הוכו המצרים ואותו התירה התורה. לא בכדי מכה זו הסתיימה ב"לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים", על מנת למנוע מהמצרים לנצלו שהרי מין זה היה מזון רצוי.

רגלי ניתור ורגלי טרף

הקושי העומד לפנינו הוא כמובן למה התכוון רש"י ומה באמת ראה אותו ת"ח שעליו סיפר "אור החיים"? לאור העובדה שברש"י המודפס סביב הרי"ף לא הובא פירוש ל"ממעל לרגליו" וגם הר"ן, שכנראה ציטט את דבריו, השמיט את המילים "סמוך לצוארו", נוכל לייחס את הדברים לשיבוש כלשהו. לגבי ה"ת"ח" שאותו מזכיר "אור החיים" שהעיד על חגב "בסימן הנזכר שהיו לו קרסוליים סמוך לצואר" ייתכן ששגגה עלתה בידו ומה שראה היה נציג של סדרה אחרת שאכן יש לה רגלים מפותחות במיוחד הדומות לכרעיים סמוך לצוואר (אני מעיד שכבר פגשתי מורים לטבע שהחליפו בין המינים). כוונתי לגמלי שלמה (ראו תמונה) השייכים לסדרת התיקאים. בניגוד לחגבים הרי שגמלי שלמה ניזונים מטרף ואין ספק שהתורה אסרתם. הסימן "כרעים ממעל לרגליו" נועד למנוע החלפה עם חרקים אחרים ובמיוחד עם גמלי שלמה הדומים מאוד לחגבים. לחגבים יש כרעיים לנתר ואילו לגמלי שלמה רגלי טרף הקבועות בפרק החזה הסמוך לצוואר כדברי אותו ת"ח.

בתמונה העליונה: ארבה המדבר. 

בתמונה התחתונה: גמל שלמה. הרגליים הקדמיות הן רגלי טרף.

להרחבה, ראה  מאמרים נוספים בפורטל הדף היומי