הצב המקראי

הצב הנזכר במקרא ברשימת השרצים הטמאים, איננו צב השריון המוכר לנו כיום, אלא חרדון הצב. שמו של הצב המוכר לנו ניתן לו בעקבות הפסוק "עגלות צב": רש"י פרש ש"עגלות צב" הן עגלות מחופות, ומתוך כך היו שחשבו ש"צב" הוא בעל חיים עם שריון.

1 עמודים

צב

עגלות צב

ריאליה - בעלי חיים

מתוך גליונות "שבת בשבתו"

"וַיָּבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי ה' שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר

עֲגָלָה עַל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן" (ז,ג).

מהי משמעות המונח "עגלות צב"? ומה הקשר לבעל החיים הנקרא בלשוננו "צב"?

בספרי זוטא (ז,ג) אנו מוצאים כמה פרשנויות למילה "צב":

שש עגלות צב - אין צב אלא קמורות, שנאמר: 'בצבים ובפרדים' (ישעיה סו,כ). ר' שמעון אומר: אין צב אלא צמודות, שנאמר: 'והביאו בניך בחצן' (שם, מט,כב). ר' ישמעאל אומר: אין צב אלא מצויירות. רבי נחמיה אומר: כצבעו של רקיע.

הפירוש הראשון המובא בספרי ("קמורות") אינו ברור, אך ייתכן שהוא מוסבר בפירוש רש"י המצטט כראיה את אותו הפסוק: "שש עגלת צב - אין צב אלא מחופים, וכן (ישעיה סו,כ) 'בצבים ובפרדים', עגלות מכוסות קרויות צבים".

פירושים נוספים מובאים באבן עזרא: "צב - כמו: 'ובצבים ובפרדים' (ישעיה סו,ב), מין ממיני השוורים המושכים את העגלות, ויש אומרים שהוא כטעם מלאות יותר מדאי, מגזרת "ואת בטנך צבה" (במדבר ה,כא)...".

מוסיף המלבי"ם על פי הרמב"ן: "...שמה שכתוב "ויביאו את קרבנם", היינו הקרבנות שהכינו לחנוכת המזבח, הניחו בהעגלות ויהיו העגלות מלאות מן הקרבנות".

אם נסכם את הפירושים שהובאו עד עתה, לא נמצא קשר לזוחל בעל השריון הנקרא בימינו "צב".

אחד משמונת השרצים

את בעל החיים הנקרא "צב", אנו פוגשים במקרא פעם בודדת, ברשימת שמונת השרצים בויקרא (יא,כט): "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ, הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ". גם בספרות חז"ל מוזכר הצב רק פעמים בודדות והמידע שניתן לקבל עליו מועט. מהברייתא המובאת בגמרא בחולין (קכז,א) ניתן אולי להסיק שהצב הוא בעל חיים הדומה לסלמנדרה וזאת בהנחה שאנו מזהים אותה באופן נכון: "ת"ר: הצב למינהו, להביא הערוד וכן הנפילים וסלמנדרא". מקור נוסף הוא דברי רב הונא (שם): "אמר רב הונא בר תורתא: פעם אחת הלכתי לוועד וראיתי נחש שהוא כרוך על הצב, לימים יצא ערוד מביניהם". מאמר זה נראה מוזר, לאור הידע הביולוגי הנוכחי, שהרי הכלאה בין מינים שונים איננה פורייה, אך לפחות נוכל ללמוד ממנו שהצב דומה במידת מה לנחש.

"צב" – חרדון-צב

הצב המקראי מזוהה עם הזוחל הנקרא בימינו חרדון-צב (Uromastix aegyptius). זיהוי זה מבוסס על השם בערבית צ'ב (ضب) ובסורית עבא. בתרגום יונתן (ויקרא יא,כט) הוא נקרא חרדונא ("וְדֵין לְכוֹן דִמְסָאַב דְמֵיהּ וּמַשְׁכֵיהּ ... וְחִיוְרָא וְחַדְרוֹנָא לִזְנוֹי") וכך גם בפשיטתא. בתרגום השומרוני הוא נקרא ערדונא. גם הרס"ג זיהה את הצב שבתורה עם "צ'ב" הערבי שפירושו לטאה. על פי השבעים והוולגטה הצב הוא תנין. השבעים מתרגמים Κροκόδειλος והוולגטה crocodiles. קשה להניח שאכן כוונתם לתנין משום שמדובר בבעל חיים גדול מאוד וקשה להניח שהוא נכלל ברשימת השרצים. ייתכן שתרגום זה נובע מהדמיון הרב בין חרדון-צב ובין תנין. בוולגטה השם המלא הוא krokodelos chersaios שפירושו "תנין יבשה" אולי בעקבות המדרש המזהה את הצב עם הסלמנדרה שגם לה מבנה דמוי לטאה.

חרדון הצב. צילם: Dr. Avishai Teicher

"צב" – "צב השריון"

בימינו השם צב הוא שמו של "צב השריון" (Testudo graeca). שם זה מבוסס על אטימולוגיה מוטעית של השם צב שהושווה אל "עגלות צב" שעל פי המפרשים הן עגלות מחופות כפי שראינו ברש"י (לעיל). באחד מכתבי היד של רש"י מופיע הלעז "טורטוג"א" שהוא צב השריון. הכיסוי הקמור החופה את העגלה הזכיר את השריון המכסה את גוף הצב. הרמב"ם (בפירוש המשניות, הקדמה למסכת כלים) כנראה לא קיבל פירוש זה כפי שניתן ללמוד מכך שהוציא את צב השריון מכלל שמונת השרצים המטמאים: "ושאר השקצים והרמשים כגון הצפרדעים ומיני צב השריון והאפעה והנחשים ודומיהן, הכל טהור ואינו מטמא" (על פי התרגום המובא בפרויקט השו"ת). במהדורת "זכר חנוך" נכתב: "...ושאר השקצים והרמשים כמו הצפרדע והטרטוקא וכו'" (הטרטוקא הוא צב השריון. הרב קאפח תרגם באופן זה גם את השם הערבי שבפירוש המשניות המקורי).

זיהוי מוטעה זה החל להיות רווח רק במאתיים השנים האחרונות בספרים עבריים שיצאו באירופה ועסקו בענייני טבע כמו למשל תולדות הארץ לי' שינהאק (ורשא תר"א) וספרו של ש. אברמוביץ ("מנדלי מוכר ספרים") "תולדות הטבע" (הזוחלים, וילנא תרל"ג). י. פליקס כתב בספרו "החי של התנ"ך": "בימינו מקובל השם צב לזוחל בעל השריון, אך מספרותנו הקדומה, וכן על פי השם הערבי, יש לזהותו עם חרדון הצב. "למינהו" כולל את משפחת החרדונים".