תמר ודבש התמרים
התמר הוא אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: (דברים ח, ח). בפסוק זה הוא מכונה "דבש" ולא "תמר", כנראה מפני שהפיכתו לדבש היתה נפוצה באותה תקופה.
דבש תמרים
אורך "חיי המדף" של תמרים לחים קצר (3-5 ימים) וקשה לאחסנם משום שהם מחמיצים ומרקיבים במהירות. בניגוד לתמרים מזנים יבשים הניתנים לשימור ואכילה לאורך כל ימות השנה הרי שתמרים מהזנים הלחים נאכלים או מעובדים אך ורק כשהם טריים. בעונת גדיד התמרים הלחים, המחירים יורדים מאוד מפני שתוך פרק זמן קצר, הנמשך כמה שבועות, מגיעות לשווקים כמויות גדולות מאוד של פרי שלא ניתן לאחסנם. כאשר היבול היה גדול נותרו בידי הדיקלאים תמרים לחים אשר לא נמכרו דבר שכמובן הביא לצניחת מחירם. פתרון חלקי לעודפי התמרים הלחים היה הפיכתם למאכל הנשמר זמן ממושך יותר על ידי בישול, אפיה וסחיטה. במשנה (תרומות, פי"א מ"ב) אנו מוצאים: "דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ סתווניות וכו'". החקלאי מיצה את נוזל התמרים בתהליך בישול איטי, והמיצוי הפך לדבש מתוק ועמיד לשימור (הסילאן). מוצר נוסף שהוכן מעודפי התמרים היה יין תמרים, באתרים ארכיאולוגיים במרחב התגלו מערכות של משטחי דריכה דומים לגתות אך בצידם כמות גדולה של גלעיני תמרים.
תמרים לחים
מעמד התמרים כמזון
"וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם" (שמות טו, כז). מפסוק זה ניכר שהתמרים היו מזון משמעותי, שאיפשר קיום של בני ישראל.
ואכן, פרי התמר הוא בעל הרכב תזונתי מגוון, הכולל ריכוז גבוה של סוכרים, מלחים, ויטמינים וסיבים תזונתיים, ולכן הוא מתאים לשמירה על אנרגיית הגוף במצבי חסר מתמשכים. אכילתו של התמר, על פי הרפואה העממית, מומלצת ביותר לסובלים מאנמיה ולחולי לב. על פי הרפואה הסינית התמר מתאים לטיפול במצבי עייפות, תשישות וירידה בתאבון. מחקר שערכו חוקרי הטכניון והמרכז הרפואי רמב"ם בראשות פרופסור מיכאל אבירם מצא שלמרות תכולת הסוכרים הגבוהה של התמר אין הוא גורם לעלייה ברמות הסוכר בדם. במחקר שנערך על נבדקים בריאים, נמצא כי אכילת מאה גרם תמרים ליום במשך כחודש, לא גרמה לעלייה ברמות הסוכר בדם. לא זו בלבד, אלא שרמות השומנים (טריגליצרידים) בדם ירדו באופן משמעותי, כמו גם מידת החמצון של השומנים בדם". בכך מצטרף התמר לרשימת הפירות המגנים מפני טרשת העורקים. במחקר זה נחקרו זני החאלאווי והמג'הול ונמצא כי זן החאלאווי הוא בעל תכונות בריאותיות עדיפות במעט על אלו של המג'הול.
תמרים לחים מכילים כמות גדולה של נוזלים (מעל 27% - 50%) דבר המאפשר לאכול רבים מהם. בניגוד לכך בזנים היבשים ריכוז הסוכר גבוה מאד ולכן לא ניתן לאכול בבת אחת כמות גדולה. התמרים מכילים חומרים קשים לעיכול ומשלשלים. (ראה במסכת תענית, ט ע"ב).
תמרים מזן מג'הול. צילום: יעל י.
מקום גידול התמר
בעת העתיקה היו בבל ומצרים מרכזי גידול תמרים ורק במאה ה – 4 לפנה"ס הפך גידול התמרים לענף חקלאי גם בארץ ישראל. התמרים תפסו מקום חשוב בבבל גם בתקופת האמוראים והם מוזכרים פעמים רבות בהקשרים הלכתיים וסמליים שונים. עד ימינו מהווה גידול תמרים ענף כלכלי חשוב בעירק (בבל) והוא תופס את המקום החמישי בעולם עם יבול של כ - 650,000 טון. רוב התוצרת משמשת לתצרוכת פנימית. במקורותינו אנו מוצאים עדויות סותרות לגבי ערכם של התמרים וכנראה שהן מייצגות אזורים גיאוגרפיים שונים ו/או תקופות שונות.
מהמקורות התנאיים ניתן להסיק שבתקופת המשנה תמרי ארץ ישראל תפסו מעמד חשוב והיו סחורת ייצוא שכבשה את שווקי העולם.
בימי הבית השני, המשנה והתלמוד התרחשה בארץ ישראל מהפיכה וחקלאי הארץ פיתחו ענף תמרים שהגיע לפסגת הפיתוח החקלאי של אותה התקופה. מקורות וממצאים מצביעים על כך שבמהלך השנים בוררו בארץ ישראל זני איכות שהצטיינו בשלושה מאפיינים: 1. זנים יבשים הניתנים לייבוש ושימור. 2. פרי גדול. 3. טעם משובח. התמר התאים לגידול בתנאי האקלים, הקרקע והמים השוררים באזורי החקלאות השוליים של ארץ ישראל, בהם שורר אקלים חם ויבש במהלך מרבית חודשי השנה. הקרקעות ברוב אזורי הגידול מכילות שיעור גבוה מאוד של מלח והן אינן מתאימות לרוב גידולי החקלאות. העובדה שהזנים בא"י היו נוחים לשימור הפכה את השימוש בהם להפקת דבש למשני ולא מקובל ולכן אומרת המשנה (תרומות, פי"א מ"ג): "אין עושין תמרים דבש, ולא תפוחים יין, ולא סתוניות חומץ, ושאר כל הפירות אין משנין אותם מברייתן בתרומה ובמעשר שני, אלא זיתים וענבים בלבד".
לאחר החורבן שכלל לא רק את המקדש אלא גם את ארץ ישראל כולה חלה נסיגה ברמת החקלאות ששיאה היה עם כיבוש הארץ בידי הממלוכים, במאה הארבע-עשרה, אז הושמדו רוב עצי התמר. באופן אירוני היה צורך להבריח ארצה, בעת החדשה, זנים שונים של תמרים מארצות הגידול החשובות. בשנת 1933 הבריח בן ציון ישראלי מקבוצת כנרת חוטרים מעירק. מוצא הזן המסחרי החשוב בתקופתנו, המג'הול, הוא במרוקו.
להרחבה על עץ התמר מהיבטים נוספים, קראו מאמרים בפורטל הדף היומי