הערער

"וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב

וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלא תֵשֵׁב" (ירמיהו יז ו).

ירמיהו ממשיל את הבוטח באדם לעץ הערער הגדל בתנאי המדבר הקשים וללא תקווה לימים טובים יותר. לעומתו, הבוטח בקב"ה דומה לעץ הזוכה לשפע מים ותנאי אקלים נוחים: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבא חם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצּרֶת לֹא יִדְאָג וְלא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי" (ירמיהו יז ח).

בניגוד לחוסר התקווה של הערער בנבואת ירמיהו, הרי שבתהלים (קב,יז-יח) אנו מוצאים שתפילת הערער, המסמל את עם ישראל, התקבלה: "כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ. פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם" (להלן נחזור לניגוד זה).

ערוער במדבר

שם דומה לערער מופיע בעצתו של ירמיהו (מח,ו) למואב: "נֻסוּ מַלְּטוּ נַפְשְׁכֶם וְתִהְיֶינָה כַּעֲרוֹעֵר בַּמִּדְבָּר". אמנם בפסוק זה נכתב "ערוער" אך חלק מהמפרשים מזהים גם שם זה עם "ערער". למשל מצודת ציון מפרש: "כערוער - שם עץ מדברי וכן - והיה כערער בערבה". מפרשים אחרים מזהים את הערוער כשם מקום הנמצא במדבר. בתרגום יונתן נאמר: "עֲרָקוּ שֵׁיזִיבוּ נַפְשֵׁיכוֹן וַהֲווֹ כְּמִגְדַל עֲרוֹעֵר דְשָׁרָן בִשְׁכוּנִין בְּמַדְבְּרָא" (ברחו והצילו את נפשותיכם ותהיו כמגדל ערוער השוכן במדבר). ערוער כשם עיר במואב מוזכרת בפרשת דברים (ב,לו): "מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בַּנַּחַל וְעַד הַגִּלְעָד לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר שָׂגְבָה מִמֶּנּוּ אֶת הַכֹּל נָתַן ה' אֱ-להֵינוּ לְפָנֵינוּ". רש"י מביא את שני הפירושים: "כערוער - מגדל ערוער עשוי במדבר ואין סביביו יישוב כי אם שוכני אהלים ומגדל העומד באין ישוב נראה כחורבה, כן תירגם יונתן. ומנחם פירש כערוער שם עץ מעצי היער".

כעכוביתא במישרא

מתוך פסוקי המקרא ניתן ללמוד שהערער שוכן במדבר, אך אין בהם די פרטים המאפשרים לקבוע בוודאות את זהותו. בתרגום השבעים הגרסה היא "כערוד במדבר" ופירשו onos agrios כלומר חמור בר. פירוש זה איננו סביר לאור העובדה שבפסוקים עומת "ערער בערבה" עם "עץ שתול על מים" ולכן עלינו לשער שערער הוא שמו של צמח מדברי כלשהו. לצמח זה הוצעו כמה זיהויים ונתייחס לחלקם. בתרגום יונתן (ירמיהו) נאמר: "וִיהֵי כְּעַכּוֹבִיתָא בְּמֵישְׁרָא וְלָא יֶחְזֵי אֲרֵי יֵיתֵי טָבָא". המדרש (בראשית רבה, בראשית פרשה כ) מזהה את העכובית עם הדרדר: "וקוץ ודרדר תצמיח לך - קוץ זו קינרס ודרדר זו עכבית". עכוביתא הוא שם כללי לצמחים קוצניים או הצמח עכובית הגלגל הנקרא בערבית עכוב. צמח זה נחשב למאכל תאווה לערביי ארץ ישראל ובשנים האחרונות צצו יוזמות לגידול מסחרי שלו.

אפרים וחנה הראובני זיהו את ה"ערער" עם פתילת המדבר הגדולה (תפוח סדום) הגדל בבקעת ים המלח ובערבה. לעץ זה פירות גדולים וירוקים שבמבט מרחוק נראים מבטיחים אך לאחר פתיחת הפרי מתברר שתוכו יבש והוא מכיל שערות דמויות משי. שערות אלו ראויות להכנת פתילים ומכאן השם פתילת המדבר. זיהוי זה בעייתי משום שלפתילת המדבר עלים גדולים ירוקים ורעננים במהלך כל השנה והוא איננו נראה סובל.

זיהוי נוסף הוא על פי הערבית שבה העצים בני הסוג יוניפרוס (ערער בעברית) נקראים ערער (عرعر). אחד ממיני הערער גדל בהרי אדום ובהרים המזרחיים של מדבר סיני. ייתכן שקיימת זיקה בין מין זה ל"ערוער" הנ"ל שבסביבות מואב. זיהוי זה מסופק מאד שהרי הערערים גדלים בצפון הארץ, בחרמון ובלבנון אך לא במדבריות ומלחות ארץ ישראל.

לדעת י. פליקס הזיהוי הנראה ביותר ל"ערער" המקראי הוא המופיע בתרגומים העתיקים (תרגום השבעים והוולגטה). התרגומים זיהו את ה"ערער" כעץ הנקרא בימינו אשל. האשל נקרא בערבית עררה, שם הקשור כנראה בעליו דמויי הקשקשים. ייתכן שהזיהוי המוטעה של ה"ערער" עם מיני היוניפרוס נבע מהדמיון בין עליהם הקשקשיים דמויי עלי האשל. כמה ממיני האשל גדלים בערבות ובמדבריות מלח. בקיץ עליהם נראים אפורים בגלל גבישי המלח שהם מפרישים ולבסוף הם מצהיבים ונושרים. ירמיהו שהכיר את נוף מדבר יהודה הנשקף מענתות ואת צמחי אזור ים המלח התייחס לתקופה קשה זו ואמר "ולא יראה כי יבוא טוב". לעומת זאת ייתכן שדוד המלך שאמר שהקב"ה "פנה אל תפילת הערער" הדגיש את עונת האביב שבה האשל מתעורר לחיים ומתכסה בפריחה ורודה (אשל מרובע) או לבנה (אשל היאור).